אירלנד הפכה בשנים האחרונות ליעד נבחר לעבודות בחו"ל. האנשים ידידותיים, המדינה נהנית משפע כלכלי יחסי לאחר הצטרפותה לאיחוד האירופי ואנשי העולם מכירים בקסם של התרבות האירית המסורתית. כידוע, הרבה מהתרבות האירית מבוססת על שתיית אלכוהול.
לאחר כמה ימים של מכירת ציורי שמן ברחבי דבלין, הגעתי לראשונה לרובע הטמפל בר. לא ממש ידעתי למה לצפות, יצא לי לבקר בפאבים הקטנים של הפרברים הממוקמים בפאתי דבלין, אך הטמפל בר היה משהו אחר לחלוטין. המתחם הוא תמצית ההוויה האירית, הוא שוקק חיים ונראה שכל יום בטמפל בר הוא חגיגה אמיתית.
הביקור הראשון שלי בטמפל בר היה בשעות הצהריים, כך שהופתעתי מהעובדה שהאזור שוקק יותר מאשר תל אביב ב-12 בלילה. למעשה המקום נראה כמו קרנבל- קבוצות של אנשים מחופשים הסתובבו בין הפאבים, דילגו בין הרחובות והזמינו את כל הסובבים לחגוג איתם. לאחר מכן הבנתי מה הפשר של אותן קבוצות – למעשה מדובר במסיבות רווקים ורווקות שנדרו לשתות לשוכרה עד כמה שניתן, ולאירים יש קיבולת שאנחנו לא הוכשרנו להבין.
כשחזרתי לטמפל בר בערב שבת, המקום נראה שונה לחלוטין. האורות של הפאבים האירו את הרחוב העתיק וסיפקו אווירה קסומה לזמרי הרחוב שמשכו התקהלויות של אנשים. הרגשתי שנכנסתי אל תוך אגדה, שכן התלבושות המסורתיות שלבשו המבקרים הסיחו את דעתי כמעט לחלוטין מהמוני התיירים החמושים במצלמות ומפזרים פלשים לכל כיוון.
נכנסתי לפאב ששמו, תאמינו או לא, ה"טמפל בר". בחירה לא מקורית במיוחד, אבל נאמר כי מדובר באחד הפאבים הוותיקים ברובע ונדמה כי זה המקום לספוג את החוויה האירית המושלמת. המקום היה בהחלט שמח, ברקע נוגנו שירים איריים מסורתיים- U2 נחשבים ללהקה אירית מסורתית לא? באיזשהו שלב המוזיקה הרגישה קצת כמו חזרה למסיבת כיתה ו'. לאחר שסיימתי להסתנוור מהפלאשים הבנתי כי רוב יושבי הבר הם בעצם תיירים או אירים שמעוניינים להתחיל עם תיירות.
לאחר כמה ביקורים ברובע הטמפל בר הרגשתי שנקלעתי לתקליט חוזר. מסיבות הרווקים והרווקות פקדו את מתחם הברים והמשיכו במשימה הנעלה של להשתכר עד כמה שניתן, אמני הרחוב המשיכו לענג או להבהיל את הקהל, התיירים המשיכו לצלם את עצמם מחזיקים כוס בירה ליד החלונות הירוקים של הפאבים, ובר הטמפל בר המשיך להיות עמוס בתיירים ולהשמיע שירים שאבד עליהם הכלח.
ברגע שההתרגשות ירדה, התחלתי לראות את האזור באופן מעט שונה. הבחנתי שלאירים יש ממש בעיית שתייה- נשמע מובן מאליו, אבל זו בעיה חברתית קשה. שמתי לב לפנים של השיכורים שנראו כי סבלו מנזק שנגרם מקטטה. כמו כן, הייתי עדה ללא מעט קטטות בין שיכורים כאשר ביניהם אישה קטנה אשר מנסה להפריד- משהו אמר לי שהנשים האלה כנראה היו הסיבה לתחילת הקטטה. היופי של המקום הפך לשגרה וקשה היה להבחין בו מעבר לכל מה שתיארתי.
החלטתי לקחת הפסקה מהטמפל בר. במהלך עבודתי חקרתי אירים מקומיים לגבי מקומות אחרים בדבלין. ניסיתי להבחין אלו מההמלצות באמת מתאימות לסגנון שלי ובדקתי את המקומות הפחות מוכרים בעיר. בזכות זאת הצלחתי לצבור חוויות יותר חיוביות מעיר הבירה האירית. מסתבר שיש מקומות אלטרנטיביים שמשמיעים מוזיקה טובה ועכשווית, הקהל המבקר בהם נחשב לאיכותי והאווירה בהם אמנם פחות חגיגית, אך הרבה יותר נעימה.
הבעיה היא שעשיתי טעות של תיירים מתחילים. הגעתי מיד למקום התיירותי והעמוס ביותר מבלי לחשוב שאולי דווקא במקומות ה"שוליים" אוכל למצוא עניין אמיתי. לפני שעזבתי את אירלנד חזרתי לביקור אחרון בטמפל בר. חגגנו את הערב האחרון של צוות המכירות שלנו ואמנם הסתייגתי מעט מהרעיון, אבל בסופו של דבר היה זה אחד הערבים היותר טובים שלי בדבלין.
הטמפל בר הוא באמת רובע מקסים של רחובות מתקופת ימי הביניים. תייר שמגיע לדבלין לזמן קצר יכול ליהנות במגוון הפאבים שמציע הרובע במשך ימים, אבל במידה והשהות מתארכת, צריך לזכור שבדבלין יש הרבה זרמים ואופנות שיכולים להתאים להמון אנשים וכמובן שיש לחקור ולראות היכן אתם יכולים להשתלב. מה שבטוח, את הערב הראשון והערב האחרון שלכם בדבלין צריך לבלות בטמפל בר. מדובר במקום שאתם לא תמצאו באף עיר אחרת.
