עוד הרבה לפני שהשתחררתי התחלתי לחושב איך עושים כסף לטיול. חשבתי שבדרך לדרום אמריקה הגיוני לנסות לעבוד בארה"ב. אם הייתי גבר בטח הייתי הולכת לעבוד במובינג' אבל בסוף מצאתי את עצמי מוכרת מוצרי קוסמטיקה בעגלה בפילדלפיה.
האמת, בהתחלה פחדתי – גם לא הייתי שם אף פעם, גם למכור באנגלית וחוץ מזה קראתי מלא באינטרנט על בוסים שלא איכפת להם ועל חברות שדופקות את העובדים. איזה מזל שבסוף הכל הסתדר לטובה, אפילו הרבה יותר ממה שהייתי חולמת, למרות שהיתה קריעה לא נורמלית.
איך שנחתתי פגשו אותי אנשים מקסימים, לקחו אותי לדירה – ארבעה אנשים בשני חדרים, לא נורא, סטודנטים במעונות גם חיים ככה ובצבא היה ממילא יותר גרוע. הגעתי קצת לפני כריסטמס כדי שאספיק לעונה של המכירות הכי טובות. כששומעים עגלה זה יכול להטעות, זה יותר מין דוכן מעוצב כזה, די מושקע.
כשהתחלתי בפעם ראשונה מישהי ותיקה עשתה לי חפיפה וחשבתי שבחיים לא אצליח למכור כמוה. התביישתי לפנות לאנשים והייתי נבוכה לדבר איתם באנגלית. יש עגלות של שטויות שאנשים ניגשים בעצמם, אבל קוסמטיקה זה דבר שצריך להביא אנשים לדוכן, אחרת לא מצליחים למכור. מי שעשתה לי חפיפה לימדה אותי את הטקסט שדופקים לכל מי שמוכן להקשיב – הספיץ'.
אחרי שהבנתי שבלי להציק לאנשים לא יהיה לי כסף לטייל ואני חוזרת ישר לארץ השתנה משהו. זה עבודה קשה אבל גם לומדים הרבה על עצמכם וזה שיעור מצוין. גם האנגלית משתפרת ממש ממש מהר וגם הביטחון העצמי. לקח לי משהו כמו חודש עד שהשתפשפתי ממש והתחלתי להרוויח כמו שצריך. בגלל שנמצאים כל היום בקניון מתחילים להכיר חברים. בדיוק כמו שבארץ מכירים את העובדים מהחנות ליד אז גם שם. התחלתי להכיר אנשים מכל מיני סוגים ואפילו יצאתי עם אחד מהם.
פילדלפיה עיר נחמדה, יש ברים ויש מועדונים, אבל מה – לאמריקאים האלה יש קטע אחד דפוק לגמרי. אסור לעשן בשום מקום (טוב כמעט, יש מקומות שבלילה לא אומרים כלום אבל אתן לא ממש רוצות להגיע לשם) ואסור לשתות אלכוהול בחוץ. מכירים שבסרטים תמיד שותים מבקבוק שעטוף בנייר חום? זו הסיבה. בקיצר מה יוצא זה שחייבים לבחור בין הסיגרייה לאלכוהול, וזה לא ממש הגיוני.
למרות מה שאני מספרת לכם על להכיר אנשים ולצאת, תכל'ס רוב הזמן התעסקתי במכירות. נהייתי מכורה למכירות. בסופו של דבר באתי לעשות כסף וזה מה שעניין אותי רוב הזמן. כמה מכרתי, למי אפשר למכור עוד. הקטע הטוב בקוסמטיקה זה שזה נגמר וחלק מהאנשים חוזרים לקנות עוד. צריך אבל ממש לרצות ולראות רק כסף בעיניים. אם לא עושים כסף זו חוויה בסדר, אבל לא משהו שעדיף במיוחד על מלצרות בתל אביב. אבל מי שיודע למכור ולא אכפת לו להציק לאנשים יכול בכיף לצאת עם איזה אלף דולר בשבוע ואפילו יותר.
גם בדירה היו אחלה אנשים, למרות שכולם קורעים ת'תחת וכמעט לא ישנים. עד שמגיעים לקניון, עד שחוזרים וכל השעות באמצע על הרגליים לא משאירות יותר מדי כוח. עוזר גם לזכור למה עושים את זה. לפעמים אחרי 10-11 שעות על הרגליים נמאס לגמרי ורק מתחשק להפסיק, אבל כתבתי לי על פתק מעל המיטה למה אני עושה את זה וזה עזר לי. הכסף שעשיתי הספיק לי לטיול ממש ארוך ועוד אפילו נשאר לי טיפה. ממש טיפה.
